דקל: קצת מצחיק, קיבלתי אז טלפון מרועי טיגר שאמר לי: "אנחנו מצטרפים ל-Facebook".
רחלי: יו
דקל: Facebook? אלה שבונים אתר?
-פתיח-
דקל: אז אנחנו כאן היום.
רחלי: נכון, כדי לדבר קצת עליך. אתה היית ב-Onavo.
דקל: נכון מאוד.
רחלי: ואז ב-Facebook.
דקל: נכון מאוד.
רחלי: אז בוא תספר קצת על עצמך.
דקל: אז באמת שהתחלתי לפתח תוכנה בגיל יחסית די צעיר. נראה לי שאת הקורס JavaScript הראשון שלי, הייתי בטח בן עשר.
רחלי: וואו.
דקל: התחלתי לפתח בגיל צעיר, תמיד הייתי כזה גיק מחשבים די הארדקור. ואחר כך הייתי בצבא ביחידה מודיעינית, ששם באמת הייתי מפתח, וניהלתי בהמשך צוות פיתוח. ואחרי שהשתחררתי התחלתי לעבוד ב-startup ב-Onavo, כמו שאמרת בהתחלה, בתור מפתח. שאז בעצם פיתחנו אפליקציות iPhone, Android, mobile, הרבה back-end, המון עבודת back-end. זה דווקא נורא נורא מעניין, וטכנית היה מאוד מורכב.
רחלי: ב-2012 התחלתי לפתח אפליקציות.
דקל: שזה היה ל-iPhone 4. כן, כתבנו אז אפליקציות ל-iPhone 4.
רחלי: זה היה ה-iPhone הראשון שלי.
דקל: כן. אז זהו, באמת שנה וחצי, אולי שנתיים אחרי שהצטרפתי ל-Onavo, בעצם הצטרפנו ל-Facebook. כל החברה, של היום נקראת Meta. זה הרבה שנים של Facebook. ובטח חשבתי שאני אהיה שם שנה, שנה וחצי, ואמשיך הלאה - ובסוף יצא שהייתי כמעט עשור.
רחלי: אז בוא אני לוקחת אותך ל-2012. ב-Onavo.
דקל: כן.
רחלי: איזה מספר עובד היית שם?
דקל: אני חושב בערך 15.
רחלי: איך הגעת לשם?
דקל: אז האמת שהכרתי לא מעט אנשים משם. הכרתי ספציפית את רועי טיגר, היזם. הוא היה איתי ביחידה הטכנולוגית שהייתי בצבא, וגם כמה וכמה מהנדסים אחרים שהיו שם. אז ככה קצת ידעתי שאני מגיע לידיים טובות. אבל היה שם איזה וייב מגניב שנורא אהבתי, וגם את האתגר הטכנולוגי נורא אהבתי.
רחלי: מה הרגשת כשהגעת? מה הגניב אותך?
דקל: כבר היה וייב של אנשים שבאו בבוקר לפגוש את כולם, להנות ולעשות עבודה מעניינת.
רחלי: אתה כיוונת ספציפית לסטארטאפ או שזה...?
דקל: כן, כן. למעשה באותו שלב התוכנית שלי הייתה ללכת לאיזשהו מקום לשנה, שנה וחצי, להשתפשף קצת ולהקים סטארטאפ משלי. החיים לקחו אותי קצת אחרת. אבל זאת הייתה התוכנית.
רחלי: ואיך היה הווייב בלעבוד שם?
דקל: היה מאוד כיף. אני חושב שזה חשוב. אני חושב שאנשים לא מעריכים את זה מספיק. אנשים מסתכלים רק "אוקיי, מה הפוטנציאל והאם יהיה אקזיט". בסוף אתה מגיע למקום, אתה מבלה שם את רוב השעות שאתה ער. זה נחמד שגם יהיה לך כיף, שתבוא עם חיוך.
רחלי: נכון.
דקל: אני חושב שגם אני לא ידעתי להגיד שזה משהו כל כך חשוב לי, אבל בדיעבד אני יודע להגיד - זו תקופה מדהימה. אתה בא כל יום, פוגש חברים, עושה איתם כיף, ועושים אתגרים טכנולוגיים ממש מגניבים.
רחלי: והיתה איזושהי נקודה בעבודה שלך שהרגשת שזה לא הולך להצליח?
דקל: לא. כי היינו עוד בשלב ה"יאלה אפליקציה, יאללה כזה, יאללה אתר, עשינו איזה ביזנס פיבוט".
רחלי: זה היה מאוד חדש.
דקל: זה היה מאוד חלוצי. כלומר היום לפתח mobile זה מקצוע אחר לגמרי מאשר לפני עשור. אז להביא אפליקציה היה מטורף.
רחלי: אז אם לא הרגשת שיש איזשהו נקודה שבה זה הולך לכיוון לא טוב. הרגשת נקודה שבה אמרת אוקיי זה ממש עובד?
דקל: גם לא. היו הרבה נקודות קטנות של "זה עובד" - הוצאנו אפליקציה, ל-we adopted, ל-"אנחנו צריכים to grow", ויש לנו יותר user base. הצלחנו להתחיל למכור ולהתחיל לייצר הכנסות, והכנסות מתחילות לגדול. כלומר דברים הלכו סך הכול טוב. אבל לא היה איזה רגע של explosion של "אוקיי הנה, היום זה היום". הוצאנו עוד מוצר ועוד גרסה ועוד שוב.
רחלי: אתה ידעת שהולכת להיות רכישה?
דקל: אני האמת ידעתי לא הרבה לפני זה. קצת מצחיק - קיבלתי אז טלפון מרועי טיגר שאמר לי: "אנחנו מצטרפים ל-Facebook". אמרתי: "מה, Facebook? אלה שבונים אתר?"
רחלי: אה וואו. אתם אפילו לא הבנתם את הסדר גודל.
דקל: לא הבנו מה נעשה שם. חשבנו שנה, שנתיים. ולא הבנו את סדר הגודל של מה שהולך לקרות, ובטח לא את רמות האתגרים.
רחלי: זה גם היסטרי, אם אתה אומר שזה להצטרף גם ב... מתי זה היה ב-2000 ו..?
דקל: ב-2013. יום אחד אמרו לנו: "שומעים, יש פה שלט כתוב ״Onavo״, תשימו לידו מעל 'Facebook'". יהיה שומר בכניסה עם חולצה כחולה אמר: "מעכשיו אתם Facebook תל אביב". אותו משרד, אותה בורסה, אותם אנשים, אותו הכול. שינויים מינוריים. ומעכשיו אתם Facebook.
דקל: ולאט לאט התחילה ההבנה של אוקיי מה זה אומר להקים מרכז פיתוח של חברה בינלאומית בישראל.
רחלי: כאילו לא היו מפתחים בארץ.
דקל: לפני זה לא. לפני זה היו מעט ישראלים שעבדו ב-Facebook. כשהם התקבלו, לקחו אותם ישר ל-relocation כדי להתחיל לבנות.
רחלי: אז בגדול אתם בעצם הרמתם את Facebook ישראל, נכון?
דקל: נכון. ואנשים בדרך כלל אומרים "זה corporate", אבל בעיניי זה לא סותר - זה startup לכל דבר. כשאת חושבת על זה, מן הסתם לכל חברה בינלאומית היה רגע שבו היא נכנסה לפה, ובדרך כלל כשחברות בינלאומיות רוצות להיכנס, או שהן לוקחות איזה מישהו שבמקרה הכירו ויאללה שיתחיל לבנות, או שהן מבססות את זה על איזושהי רכישה.
רחלי: כן. ואתם רכישה קטנה של פחות מ-30 איש.
דקל: נכון.
רחלי: אתם ה-Gen 1 של Facebook.
דקל: נכון, של Facebook תל אביב.
רחלי: ומה גרם לך להישאר שם יותר מעשור?
דקל: קודם כל, למדתי המון. ואני חושב ש-Facebook היא חברה מדהימה.
רחלי: שזה גם ממש ייחודי, להגיד... לבן אדם שיוצא מקורפורייט "למדתי המון".
דקל: נכון. אני חושב ש-Facebook היא קצת outlier. יש עוד כמה חברות כאלה שהן סופר מיוחדות. היא חברה עם engineering culture מטורף. לאט לאט ראינו איך Facebook הגדולה so-called עובדת.
רחלי: איך היא עובדת?
דקל: אז זו סוג של אנרכיה מנוהלת - של הנה היעדים, הנה מה שאנחנו רוצים, תעשו את זה איך שאתם רוצים, אבל תגיעו למטרה. מאוד לא micro-managed, מאוד לא top-down. היעדים יורדים top-down, אבל הביצוע הוא לגמרי bottom-up. תעשו מה שאתם חושבים. תשתיות מאוד חזקות, צוותי ecosystem לכל דבר שאתה מסוגל לדמיין או לחשוב, ו-engineering culture מאוד מאוד חזק של מהי איכות, ואיך עושים, ואיך לוקחים ownership.
רחלי: אז מה גרם לך אחרי עשור בעצם ללכת למקום אחר?
דקל: שילוב גורמים. במהלך ה-COVID, פייסבוק הייתה מאוד זהירה, והמשרדים היו סגורים איזה שנתיים. אני בשלב מסוים הייתי כל כך מחורפן מלהיות עם פיג'מה בבית, ששכרתי לעצמי spot ב-open space ב-Be-All, רק כדי לראות בני אדם שאני לא מכיר, אבל לא להיות לבד בבית. באותו שלב גם Facebook ישראל, Facebook בכלל, העולמית, גייסה המון, וזה יצר מצב שהרבה מאוד אנשים הצטרפו בזמן שהמשרדים סגורים. אני אישית הרגשתי שפתאום זה כבר לא המקום הקטן שבו אני מכיר את כולם, וזה פתאום נהיה משהו קצת אחר.
רחלי: התגעגעת למשפחתיות הזאת.
דקל: כן. וגיליתי שה-sweet-spot שאני אוהב לעבוד בו הוא כשאני עוד בשלב שאני מכיר את כל הפרצופים במסדרון. ו-HoneyBook אז הייתה ממש בשלב הזה. אנחנו עדיין שם, כבר מגרדים את הבר של...
רחלי: ואיך הגעת לשם?
דקל: אז האמת שזה היה מאוד מקרי. הכרתי שם כמה אנשים. תפס אותי הראש צוות שלי היום, בועז, ואמר: "יש פה לא מעט אתגרים, בוא נשב לקפה". מהרגע שפתחתי את הדלת ונכנסתי לפגוש אותו שם, היה לי רגע כזה של "וואו, כיף פה". אני זוכר שזה היה אמצע היום, אנשים יושבים ב-open space ופותרים בעיות - ויש בזה קסם.
רחלי: אני מחזירה אותך רגע אחורה לנקודה של האקזיט של Onavo ושל Facebook. סיפרת בעצם שהתקשרו אליך בטלפון כשהיית בחו"ל, ואז אמרו לך שהאתר Facebook קנו אתכם. איך הרגשת?
דקל: היה לי הרבה אי-ודאות. לא באמת הכרתי את Facebook. אני יכול היום להגיד את זה - לחלוטין לא הבנתי את החברה ומה היא עושה.
רחלי: אוקיי. אתה הנחת שזה הולך לקרות?
דקל: לא. הנחתי שזה ייקח עוד זמן. שהחברה עוד ממשיכה לגדול ולעבוד, זו חברה שגדלה יפה, ההכנסות גדלו יפה. עבדנו יפה. כן, אבל לא ידעתי ממש באותו שלב שזה מה שהולך לקרות. היו לי הרבה חששות באותו שלב - מאיך נראה היום שאחרי. כי אנשים, אני חושב שיש לנו איזה חלום כזה על האקזיט, כמו בסדרת טלוויזיה, פותחים שמפניות וזורקים דולרים באוויר.
רחלי: כמו ב"מסודרים".
דקל: בדיוק ממש ככה, כאילו יש איזה חלום כזה. לי זה יצא ממש טוב עם Facebook, ואני חושב שכשאנחנו בדרך כלל מדמיינים את הקטע עם השמפניות אנחנו לא חושבים מה קורה יום אחרי זה. אני חושב שהתמזל מזלי להיכנס לתוך Facebook. התקופה ב-Facebook לחלוטין שינתה לי את החיים. למדתי המון, ובאמת זה עיצב מאוד את איפה שאני היום מבחינת הקריירה.
רחלי: זה הסטארטאפ הישראלי הראשון של Facebook, ואתם העובדים הראשונים מה-Gen1.
דקל: אני חושב שזה מדהים. זו חוויה מדהימה, והיא לחלוטין שינתה לי את החיים.
רחלי: יש הרבה כוכבים שהסתדרו פה בשורה בשביל להיות המקים הראשוני של...
דקל: נכון, נכון, לגמרי.
רחלי: של Facebook.
דקל: לחלוטין. אבל הרבה פעמים אתה יכול לבחור את הכוכבים שלך. אני חושב שאם כל אחד מאיתנו היה אומר "מה בדיוק אני רוצה לעשות במקום הבא שלי", אז הרבה היו הולכים לכל מיני startups בכל מיני שלבים - בין אם זה להיות ה-first employee כי אני רוצה להתחיל משהו מאפס, ובין אם זה לבוא כמוני ל-HoneyBook שיש בה 80 או 100 איש, ולהגיד "אני רוצה לעשות את השלב הבא כשהיא מתבגרת יותר, עושה תהליכים, עושה דברים בצורה יותר טובה אנג'ינירית".
רחלי: איך בוחרים את הכוכבים?
דקל: אני חושב שבעיקר צריך להבין מה חשוב לכל אחד. מה עושה לו טוב. האם זה ה-0 ל-1 הזה? האם זה להשפיע על 50 מהנדסים? האם זה compensation בשלב מסוים של החיים? זה בסדר להגיד את זה. אנשים חוששים לדבר על זה, אבל זה ממש הגיוני לעשות לעצמך תוכנית כלכלית - לאיפה אתה רוצה להיות.
דקל: בעיניי, בסוף כשאתה נכנס לסטארטאפ, אתה לא משקיע. אתה לא קרן הון סיכון. כעובד, אני לא יכול להמר על 100 חברות - אני מהמר על אחת. הסיכוי שלי לדעת איפה יהיה האקזיט נמוך, אבל הסיכוי שלי להעריך איך ייראו השנתיים הבאות של החיים שלי הוא בעיניי גבוה וחשוב מזה.
רחלי: יש לך טיפים איך למצוא את המקום הנכון להיות בו?
דקל: כן. אני חושב שזה בדיוק יושב על זה, לא לנסות לאפטם האם יהיה אקזיט או לא, אפילו אם אני הולך לסטארטאפ, אלא להמר על מקום שבו אני אלמד, שמתאים לקריירה שלי, שיהיה לי כיף, שאבוא עם חיוך כל בוקר. שהוא יתאים לי גם מבחינת compensation, ו-work-life-balance, ולאיזון - אם זה ילדים, תחביבים, לא משנה. כל אחד ומה שהוא עושה. אני חושב שנכון להתאים את זה יותר למה שאני רוצה לעשות בחיים שלי, ואיך אני רוצה שרוב היום שלי ייראה, מאשר לנסות לנחש את האחד אחוז שיהיה בו אקזיט.
רחלי: כשאגב תחביבים - את קודם דיברת על המכוניות, נכון?
דקל: באמת קצת אחרי שהצטרפתי ל-Facebook אמרתי: "טוב, יש לי עכשיו הזדמנות, אני אנסה לעשות מה שאני אוהב". והלכתי לקורס נהיגת מרוצים, מכוניות פורמולה. יאללה, קורס של יומיים.
רחלי: ויש קורס לזה?
דקל: יש קורס לזה. והיום אני מעביר קורסים כאלה, כי היום כבר יש לי חברה של מכוניות מרוץ. אני מתחרה בחו"ל, טס הרבה. מחר אני טס לצרפת למרוץ. אז האקזיט מאוד השפיע.
רחלי: דווקא...
דקל: כן, לקחתי את זה משם, והתאהבתי בעולם הזה, והפכתי את זה לסוג של קריירה שנייה.
רחלי: יש שם גם בנות?
דקל: בטח.
רחלי: מוזמנת. אני ממש שוקלת את זה בראש, רגע, אני מריצה את האירוע הזה. יאללה, היה לי נעים להכיר, ואנחנו נתראה באקזיט.
דקל: או שנתראה לפני זה במסלול.
רחלי: או במסלול. תודה רבה.