מיכאל: אני חושב שהסטארט-אפ השני שהלכתי זה הייתה סיבה מספר אחת, זה לבוא לעבוד עם אנשים שאני מאוד אהבתי לעבוד איתם קודם. לעבוד בסטארט-אפ רק מתוך ראייה של יהיה אקזיט, אני חושב שזה לא נכון. הסיכוי מאוד נמוך שזה יצליח.

רחלי: נכון.

מיכאל: כן? אבל הדרך היא חשובה.

רחלי: הבחירה איפה לעבוד יכולה לשנות את החיים שלך. שיחות עם האנשים שהיו ב-Gen1, חלק ממאה העובדים הראשונים של סטארט-אפים ישראלים שהצליחו. הפרקים מובאים לכם ביוזמת Eon.

מיכאל: אז אני מיכאל, בן 41. הייתי בעצם עובד Gen 1 ב-Adallom, שנמכרה למייקרוסופט ב-2015 ב-320 מיליון דולר.

רחלי: בוא תספר לנו קצת על... עליך.

מיכאל: הגעתי ל-Adallom בעצם ישר אחרי הצבא, אז הייתי בלי ניסיון. ובסוף החבר'ה של Adallom נתנו לי הזדמנות להצטרף. כאילו אני הצטרפתי כעובד עשירי. החברה הייתה קיימת כבר 9 חודשים.

רחלי: ואז אחרי זה כבר הצטרפתם למייקרוסופט?

מיכאל: כן, הצטרפנו למייקרוסופט. הייתי במייקרוסופט כמעט 6 שנים.

רחלי: למה דווקא ללכת לסטארט-אפ ולא למשהו עם קצת יותר ביטחון?

מיכאל: אני עשיתי בצבא תחומים קצת שונים, מאשר פיתוח, ודווקא אני כן רציתי להשתלב בפיתוח, וזאת דווקא הייתה הזדמנות. אני הגעתי בעצם לאיזשהו תפקיד שהם חיפשו מישהו שיעשה כל התחום של ה-QA והאוטומציות וה-continuous integration והאמת שהם בחנו אותי ונתנו לי הזדמנות. בגדול הגעתי בלי שום ניסיון לשם.

רחלי: איך זה היה באמת לצלול לעולם שאתה לא מכיר? יחסית לבד.

מיכאל: אז קודם כל זה לא היה לבד. היו שם כבר צוות של אנשים, שהם באמת אנשים סופר מוכשרים עם ניסיון, וגם אנשים שמוכנים לעזור ולתרום מעצמם. אז אני חושב שכן קיבלתי עזרה. מצד שני זה היה די מפחיד. כי בסוף תקופה מסוימת הרגשתי כבן אדם הכי טיפש בסלון. כי הגעתי בלי שום ניסיון. בסופו של דבר ידעתי שאם אני כן אכנס לשם זה כאילו עליי להוכיח שאני יכול תוך זמן קצר, להגיע לרמה שאני יכול לעבוד בצוות כזה שרץ מאוד מהר וחזק מאוד טכנולוגית. עם ניסיון מאוד עשיר בתחום הסייבר בכללי.

רחלי: פשוט השתחררת וזו האופציה שהגיעה אליך או שהיה לך איזשהו התלבטויות לגבי לאן אתה הולך?

מיכאל: אז היו התלבטויות, בסופו של דבר בצבא הייתי בתחום קצת שונה, זה תחום שנקרא סאפ. ובעצם מערכות, הטמעת מערכות SAP. וכן יכולתי להמשיך בתחום הזה יחסית כי גם היה לי את הניסיון, גם אנשים שאני מכיר, יכולתי להשתלב בחברות אחרות. אז כן היה פה את הסיכון של לבוא ולוותר על חלק גדול מהשכר שהייתי יכול לקבל בתחום שבו כבר היה לי את הניסיון. אני חושב שמה שמשך אותי זה דבר אחד שכן רציתי לעשות את השינוי יותר לתחום התוכנה, ואני חושב שגם הייתה פה הזדמנות של לעבוד א' עם חבר קרוב, ועם חברים שלו שהבנתי שהם קבוצה מדהימה של אנשים. אז אני חושב שזה כאילו איפשהו הבלנס בין ה... לוותר על השכר, וללכת כאילו למשהו חדש, ולנסות.

רחלי: איך הרגשת שם? איך היה הסטארט-אפ בתחילת דרכו?

מיכאל: קודם כל, לא הגעתי בתחילת דרכו, הוא כבר סטארט-אפ שרץ, כבר היו אנשים, כבר היה איזשהו מוצר. זה היה די ברור מההתחלה שאני נמצא בקבוצה של אנשים שהן... רמה מאוד מאוד גבוהה. כן? זה היה ברור. גם מיום ליום, כשראינו איך הדברים מתקדמים, זה היה קצב שאני לא חוויתי אותו אף פעם, יכול להיות שמי שבצבא ביחידות מסוימות חווה אותו, ואני חושב שדי מהר כאילו החששות של אוקיי אני פחות מנוסה מאנשים, זה חששות שנעלמו יחסית מהר. הרבה בזכות גם רועי שהוא היה VP R&D, אז הוא רזניק, שהוא בעצם גם תמך ועזר, אבל מצד שני הוא לא ויתר. כלומר הוא זרק אותי למים, בערך ביום הראשון הוא בא, כתב לי על הלוח, זה אתה צריך ללמוד זה, אתה צריך ללמוד זה, זה הכלים, בהצלחה. וזה כל יום ללמוד המון דברים חדשים, וזה לא שרק צריך ללמוד אותם, זה גם צריך ליישם אותם, והחברה רצה.

רחלי: מעבר לזה שאנשים טובים ואתה נורא ואתה רואה איך המוצר מתקדם, האם אתה זוכר איזושהי נקודה שבה אמרת, זהו, אני הולך להיות עשיר עכשיו?

מיכאל: בעצם החברה עשתה פיווט, אני הצטרפתי, היה איזשהו מוצר, זה היה מוצר טכנולוגית יחסית מורכב, אבל עוד יותר היה מורכב בעצם להתקין אותו אצל לקוחות. התחלנו להתעסק יותר ב-API ובעצם לתת value דומה, אבל עם הטמעה הרבה יותר פשוטה של כמה קליקים והמוצר שלנו מותקן אצל לקוח. אני חושב שבאותה נקודה אנחנו מהר מאוד ראינו לקוחות חדשים מצטרפים והמוצר הלך ובעצם... התפתח מאוד מהר מבחינת פיצ'רים. תוך חצי שנה או קצת יותר היה בעצם גיוס של A, שזה נתן תכלס איזושהי גושפנקה לזה שאחרי יש פה מוצר, יש פה שוק ויש פה חברה שיכולה להביא את הדבר הזה להרבה לקוחות. שנה וחצי אחרי זה בעצם היה האקזיט.

רחלי: ואיך הודיעו לכם על האקזיט?

מיכאל: האמת שאני בדיוק הייתי פעם ראשונה אחרי הצבא היינו בחו"ל עם אשתי, הילדה כבר הייתה קצת גדולה, וטסנו לאיטליה לכמה ימים, ואז ברגע שהגענו לאיטליה, יום אחרי זה התקשר אליי רועי ואמר: "תקשיב״, לי הייתה את התחושה על מה השיחה, עדיין עוד לא ידעתי את הפרטים ומי.

רחלי: היו שמועות כבר בחברה, היו לחשושים.

מיכאל: אז היו לי חשושים, אבל זה לא היה ברור מי, מי החברה הרוכשת, אבל כן היה ברור שקורה תהליך דיו-דיליג'נס, כן? בסוף תהליך דיו-דיליג'נס גם יכול לא להצליח. ואז הגיעו החדשות הטובות שכאילו מייקרוסופט חברה רוכשת, ואז אני בעצם חלק מהחופשה עסקתי בלעשות שיחות, אני באותו שלב כבר ניהלתי צוות יחסית גדול בAdallom, ואז בעצם הייתי צריך לעשות שיחות, אני זוכר שאני יושב עם כוס יין במלון באיטליה, ובעצם בערב עושה שיחות עם כל החבר'ה של הצוות.

רחלי: אתה הרגשת איזשהו סיפוק אישי בסטארט-אפ איזשהי הצלחה אישית חתימה שלך?

מיכאל: חד משמעית, אני חושב שבסוף צוות קטן שמתחיל... לכל אחד יש הרבה השפעה. כל דבר שאתה עושה כנראה באופן ישיר, כזה או אחר משפיע על הצלחה.

רחלי: הלכת וסיפרת לאשתך?

מיכאל: כן, האמת שהייתה לידי.

רחלי: אה, אז היא שמעה את זה באותו...

מיכאל: היא שמעה, כן, היא שמעה את השיחה.

רחלי: ואיך היא הרגישה? התרגשה?

מיכאל: אני חושב שזה חדשות טובות, כן? זה כיף לראות שאחרי עבודה מאוד קשה, במיוחד בשנה הראשונה בAdallom  זאת הייתה תקופה מאוד קשה. אנחנו גם לא ראינו הרבה אחד את השני בבית. ואני חושב שזה איזשהו סיפוק של, אוקיי כאילו עבודה קשה אבל היא משתלמת.

רחלי: ומה הדבר הראשון שעשית עם הכסף?

מיכאל: השקעתי אותו כי אמרתי אני רוצה כאילו עכשיו יש לי איזשהו בסיס כלכלי להתחיל לבנות חוסן כלכלי גם למשפחה הייתה התחלה של ביטחון כלכלי שבסוף אחרי שש שנים, אמנם הייתי שש שנים במייקרוסופט, כן, אני עוד פעם עזבתי את החברה הגדולה, את הקורפורט עם תנאים מעולים והלכתי לסטארט-אפ קטן להיות עובד ראשון.

רחלי: אני חושב שבסוף עשיתי את זה אפילו עוד פעמיים, אם אני לא טועה, נכון?

מיכאל: אז עשיתי את זה פעם אחת. בעוד סטארט-אפ שנקרא Eureka Security, שנרכשנו על ידי Palo Alto לפני קצת יותר משנה.

רחלי: אז איך אתה עושה את זה?

מיכאל: בAdallom זאת, את ההזדמנות שבחרתי בה מסיבות אחרות, זה בעצם קודם כל לעבוד עם אנשים טובים שאני מכיר. לפני ארבע שנים כשהלכתי לסטארט-אפ השני, אני קודם כל בחרתי ללכת עם אנשים שאני אוהב לעבוד, אני ידעתי שיהיה כיף ושכאילו אנשים חזקים ואנחנו נעשה הכל בשביל להצליח.

רחלי: ועכשיו אתה הולך פעם שלישית, איך בחרת אותו?

מיכאל: אז שוב, הכל דרך חברים, זה מישהי שעבדה איתי ביוריקה והיא אמרה שזה צוות מדהים וחזק והמוצר הוא מאוד מעניין וגם קשה.

רחלי: אתה סומך על אנשים.

מיכאל: אני סומך הרבה על אנשים, כן.

רחלי: בעיקר אולי זה המפתח להצלחה.

מיכאל: אני חושב שזה גם בין היתר חלק מהמפתח להצלחה, אבל זה גם הדרך. כי בסופו של דבר, ביום ביום, אנחנו את רוב הזמן מבלים בעבודה, בסטארט-אפ זה כנראה רוב היום, בהתחלה לפחות. אז זה חייב להיות אנשים. כי בסוף זה כל היום אתה עם אנשים, אתה לומד מאנשים, אתה עוזר לאנשים, זה חייב להיות אנשים.

רחלי: איך בכל זאת אני יכולה לשים את האצבע? אוקיי, זה סטארט-אפ שיהפוך אותי עכשיו לגרסה יותר טובה של עצמי.

מיכאל: כמובן אפשר להפעיל איזה שהם שיקולים של... מי המייסדים, מאיזה יחידות הם באים, האם הם כבר עשו את זה פעם אחת או לא, איזה קרנות הולכים להשקיע. כלומר אפשר להפעיל את השיקולים האלה, אבל אני חושב שזה יינבא איזשהו אחוז להצלחה, אבל אני חושב שזה בסוף האנשים והפאונדרים. בסוף בסטארט-אפ לא הכל הולך חלק, או הכל, אפשר להגיד הרוב לא הולך חלק. בסוף זה עניין של איך המייסדים יודעים להחליט לעשות פיווט אם צריך. איך להקשיב לשוק, איך לבוא ולא להיות עם אגו של אוקיי אני מאמין במוצר ולא משנה מה כי השוק יכול שיגיד משהו אחר.

רחלי: היו מקומות בדרך שבחנת ואמרת זה לא מתאים לי?

מיכאל: כן היו כמה מקומות כאלה אני חושב שחלקם פשוט היו לא בתחום של סייבר ואני החלטתי כן להמשיך בתחום הזה גם כי צברתי איזשהו ניסיון והבנה ואני חושב שבסוף גם אם אתה מפתח לא משנה ראשון או לא ראשון, אתה צריך להכיר את התחום, אתה צריך להכיר את המוצר. אני חושב שאז היכולת שלך לעשות דברים, לייצר שיח עם פרודוקט בארגון וכו' היא הרבה יותר טובה כי אתה מכיר את התחום.

רחלי: יש דברים שהיית ממליץ להיזהר מהם?

מיכאל: אני חושב שאם זה סטארט-אפ כבר רץ תקופה מסוימת, כן? אז אני חושב ששם יש כמה סימנים שאפשר לשאול של חברה קיימת שנה ויש לה POC או 2. יש פה איזושהי בעיה. זה או שהמוצר לא מתאים או שלא יודעים להכניס אותו לשוק או שהשוק לא מוכן לזה עדיין.

רחלי: האם כל הישג הזה, האם הוא השפיע על ההחלטה שלך לצעד הבא?

מיכאל: אני חושב שכסף לי לפחות הוא פשוט נותן ביטחון, ואני מאוד אוהב את הביטחון. ברגע שיש יותר ביטחון אתה יכול לעשות החלטות בצורה קצת יותר חופשייה. עוד נקודה שהיא עזרה לי בהחלטה זה שידעתי שאני לא בן, אז הייתי 27, החבר'ה של אדלום היו עוד יותר צעירים, זה שאנחנו נצליח להיות יותר מפוקסים, לדעת לתעדף דברים יותר נכון. אמנם עדיין צריך לרוץ מהר וחזק, אבל לא צריך לרוץ תמיד עם סכין בין השיניים. אפשר להחליט את השנייה לעצור להחלטה מה עושים ולא לעשות הכל.

רחלי: איך אתה כשאתה מתקדם וכי המשפחה ונולדים לך ילדים, זה לא בא לך בהתנגשות? יחד עם לבוא לעוד סטארט-אפ ועוד סטארט-אפ בשלב כזה מוקדם.

מיכאל: ההתנהלות היא גם משהו שככה עם הזמן אני למדתי, כן? בסוף אני יודע שאני יכול לצאת טיפה יותר מוקדם. לעשות את ההפסקה, להיות עם המשפחה ולחזור לעבוד. אני בא לעבוד בשעות מאוחרות, אני דווקא הרבה יותר מפוקס אז. כן. ואז בעצם זה מייצר איזשהו בלנס, כן? בסוף כל אחד מחפש איזשהו בלנס. היום פחות מפחיד אותי כי אני גם יודע לעשות את הבלנס הזה יותר טוב עם עצמי, מבלי לפגוע לא בעבודה.

רחלי: למה נשארת במייקרוסופט בעצם ולא המשכת עם הקבוצה של רפפורט ורזניק והמשכת לוויז?

מיכאל: באיזה שהוא שלב הייתה לי בהחלט מחשבה של אולי כן לדבר איתם ולראות אם אני יכול להשתלב, אבל איכשהו קסם לי מאוד לבנות מוצר מ-0. והם כבר היו קיימים שנה לתוך Wiz. אוקיי. אז הם גם יודעים לרוץ מהר, אז מה שהם בנו בשנה זה כנראה כבר מוצר מאוד בוגר עם הרבה לקוחות. וזהו, כאילו מאוד קסם לי של אוקיי, איך להגיע עכשיו למקום שבו יהיה גם כיף לעבוד, אבל באמת אני אהיה בין האלה שיכתבו את השורה הראשונה.

רחלי: תודה רבה לך.

מיכאל: תודה לך.

רחלי: נעמת לי מאוד, ואנחנו נפגש באקזיט הבא שלך.

מיכאל: מעולה, מעולה.

רחלי: תודה רבה, שיהיה בהצלחה.

מיכאל: תודה רבה.

‍