איילת קורזיץ: אני איילת קורזיץ, Gen1, עבדתי בDazz שנמכרה ב-2024.

רחלי: את היית Gen1 בDazz?

איילת קורזיץ: נכון, עובדת מספר 16.

רחלי: אה, ממש Gen1.

איילת קורזיץ: כן.

רחלי: כן, תספרי לי קצת עלייך.

איילת קורזיץ: את האמת שלDazz הגעתי בתור פרילנס.

רחלי: אוקיי.

איילת קורזיץ: אז רשמית נכנסתי בתור עובדת ה-16, אבל הייתי כבר, זאת אומרת עבדתי איתם והייתי חלק מהחברה כבר לפני. הם היו אחד מהלקוחות שלי, זה התחיל בתור איזה יום משבוע ואיזה לאט לאט כזה.

רחלי: שמה היית עושה בתור פרילנס?

איילת קורזיץ: האמת שהם פנו עליי בפעם הראשונה, הם רק היו צריכים איזה עזרה עם איזה מצגת קטנה, אבל היה בינינו חיבור מאוד טוב. זה הוביל לעוד משהו, זה הוביל כמובן למוצר שזה יותר התחום שאני נמצאת בו. ולאט לאט זה גדל עד שחציתי את הקווים ועברתי להיות שכירה ואז באמת כשהצטרפתי הייתי עובדת 16 והייתי שם כמעט 4 שנים עד שהיא נמכרה.

רחלי: אז בעצם אז היו לך כמה פרויקטים במקביל כשהיית עובדת כפרילנס?

איילת קורזיץ: כן, כאילו תמיד יש כמה לקוחות שאתה רץ איתם.

רחלי: ומה בDazz דווקא משך אותך לכיוון הזה של לוותר על הפרילנס ולהיות שכירה?

איילת קורזיץ: אני חושבת שזה שילוב של כמה דברים בסוף גם ברמה האישית. אני הייתי בשלה לעשות את הצעד הזה. גם ברמה המקצועית, היה שם איזושהי הזדמנות שהייתה כאילו יותר מעניינת, שאולי לא הגיעה קודם, ואז היה באמת כאילו אוקיי. וגם ברמה, זאת אומרת, בסוף עבדתי איתם תקופה, והיה איזשהו חיבור גם פרסונלי לאנשים, שאתה אומר, אוקיי, אני כאילו זה, יש פה צוות שאני מוכנה לצאת איתו לדרך, ואני כאילו רואה פה את הפוטנציאל, וכאילו יהיה לי נעים. אז וגם לפעמים פשוט דברים מגיעים בזמן הנכון, במקום הנכון.

רחלי: תארי לי את האווירה שם, איך הווייב בתקופה הראשונה שלל שם?

איילת קורזיץ: אני חושבת שאתה מגיע לסטארט-אפ ואתה, אני אגיד איפשהו אפילו בחמישים הראשונים, אפילו אולי קצת יותר. אתה בא עם איזשהו תפקיד מסוים, עם איזשהו צורך מסוים, אבל בשלבים האלה של הסטארט-אפים כולם עדיין עושים הכל. זאת אומרת גם אני... היה לנו גם מישהי שהייתה מפתחת והיא הייתה מארגנת כל יום חמישי כזה, האפי האוור, וזה ממש ממש לא, את יודעת.

רחלי: בתחום התפקידים שלך.

איילת קורזיץ: כן, אז אני חושבת שבשלבים הראשונים, הווייב הוא הרבה יותר, אני עושה מה שאני באתי לעשות, אבל אני גם נורא עושה מה שצריך שיעשה, שיקרה. והחשיבה שלך היא גם הרבה יותר רוחבית, את יכול לזהות דברים שאתה חושב שיהיה להם ערך ולהציע אותם. בסוף כשאתם 16 עובדים צריך לזכור גם המנכ״ל הוא אחד מהעובדים וגם הפאונדרים הם אחד מהעובדים והתקשורת שלכם היא די יומיומית אז יש המון מקום לשיח ואת יודעת לשיתוף פעולה. והרבה מעבר ל"אני בא ואני עושה את מה שאני צריכה לעשות ואני הולכת הביתה".

רחלי: אז בעצם בסוף כשנמכרתם אז כמה הייתם?

איילת קורזיץ: אני חושבת שהיינו מאה ומשהו, אל תתפסי אותי במילה.

רחלי: מאה משהו. באיזושהי נקודה, תוך כמה שנים בעצם?

איילת קורזיץ: מעל שלוש שנים.

רחלי: מהיר. יחסית, כן. הייתה איזה נקודה שבה הרגשת, שבה הבנת שהחברה הולכת למקום טוב, למקום של הצלחה, עוד לפני האקזיט?

איילת קורזיץ: אני חושבת שאתה מבין את זה, כאילו יש משהו שאתה עובד בסטארט-אפ, שאתה חי על ניצחונות קטנים. זאת אומרת, זה לא שקורה משהו אחד גדול, ואתה אומר, אה, אנחנו במקום טוב. אתה כל הזמן פתאום מחתימים איזה לקוח, כאילו, מאוד משמעותי, פתאום יש עסקה נורא גדולה, פתאום אתה רואה שכאילו, אתה מתחיל לעבוד על פיצ'רים יותר גדולים, הפרודקשן משתפר בביצועים שלו, זאת אומרת, כל הזמן יש לך המון הצלחות קטנות שהן גם לא בהכרח שלך, דרך אגב, הן כאילו יותר רוחביות, שאתה מזהה איזושהי דרך, זאת אומרת, אתה מזהה שהחברה היא בצמיחה בעיקר.

רחלי: והרגע הזה של ה-exit, את יכולה לקחת אותי רגע לשם, להיום הזה שבו סיפור לכם? איפה היית?

איילת קורזיץ: זה האמת שאני הייתי בארה״ב, זאת אומרת, אני, יש לי סיפור קצת אחר.

רחלי: אוקיי, בוא נשמע את הסיפור שלך.

איילת קורזיץ: כי אני בשנה האחרונה של Dazz עבדתי מרחוק.

רחלי: אוקיי.

איילת קורזיץ: זאת אומרת, עשינו שליחות לארה״ב.

רחלי: וואו, מי?

איילת קורזיץ: במסגרת העבודה של בעלי.

רחלי: מטורף.

איילת קורזיץ: ועדיין נשארתי, נשארתי באותו תפקיד, ופשוט עשיתי את זה מרחוק. אז בעצם כשהכל כזה קרה במשרדים בתל אביב אני בעצם קצת חוויתי את זה דרך הזום.

רחלי: כן.

איילת קורזיץ: אז החוויה שלי הייתה קצת שונה זה כן הרגיש באיזשהו מקום קצת פספוס. כאילו בסוף אתה הולך דרך נורא ארוכה. ואתה קצת מרוחק בפיק זה היה קצת מבאס. אבל כן זה כאילו מאוד חריג גם יחסית. אבל בסדר עדיין הייתה חוויה טובה הרילוקיישן.

רחלי: וזה הפתיע אותך?

איילת קורזיץ: האמת שלא כל כך זאת אומרת היה היה כזה התלחששויות היה הרבה לחשושים זה קרה נורא מהר. וזה נתן לי את ההזדמנות שנייה רגע לעצור, לקחת שנייה רגע את הזמן, ולא ישר לרוץ לפרויקט הבא. ואז אנחנו גם, זה קרה כמה חודשים לפני התהליך החזרה שלנו לארץ, אז כזה כן לקחתי, מאוד דייקתי בפרויקט פרילנס, אחד-שניים, סתם כזה להישאר על הגחלת, ועכשיו חזרנו לא מזמן, ועכשיו אני מחפשת את הדבר הבא.

רחלי: שמה בדיוק את מחפשת?

איילת קורזיץ: פחות או יותר אותו דבר למען האמת.

רחלי: את מחפשת להיות Gen1?

איילת קורזיץ: כן, זה יותר לקחת משהו מהנקודת התחלה שלו ולעבוד ביחד כצוות עם הפאונדרים, עם הפיתוח זאת אומרת בשלבים האלה של כמות כזאת של אנשים העבודה היא מאוד מאוד ביחד, היא מאוד מאוד צוותית ולהתחיל, את יודעת, להרים את הדבר הבא. וגם בתחום שלי, אני באתי מעולם העיצוב, אני הייתי ב-Dazz ה-head of design, אז להבין איך המוצר צריך להראות, איך הוא אמור להתנהג, איך אנחנו רוצים להציג את עצמנו פנימה, החוצה.

רחלי: מגניב. אני מחזירה אותך רגע לDazz. הייתה איזושהי נקודה שבה הבנת שכאילו החברה הולכת להצליח?

איילת קורזיץ: שוב אני רוצה שזה שיש המון המון הצלחות כאילו קטנות לאורך הדרך. שכל פעם יש עוד איזושהי קפיצת מדרגה שהחברה עושה כחברה. בגודל שהיא צומחת אליה, באנשי מפתח שהיא מביאה אליה, בסבבי גיוס שהיא מביאה. זאת אומרת כל נקודה כזאת היא נותנת לך גם בתור העובד איזשהו ביטחון שאתה במקום הנכון שאתה בדרך הנכונה. בין אם זה ראונד A או ראונד B שפתאום משקיעים בך ומשקיעים בך משקיעים גדולים. זאת אומרת אוקיי, כאילו יש מישהו ש... באמת שמאמין והוא גם לוקח את הסיכון הכלכלי והוא שם. או עסקה מאוד גדולה או שותפות עם איזשהו לוגו מאוד נחשב. אז כל הזמן יש המון המון הצלחות קטנות שאתה פשוט מבין שהחברה היא בו מסלול הנכון.

רחלי: יש משהו שאת לוקחת אלייך משהו שהוא הצלחה שיש פה את הטביעת אצבע שלך?

איילת קורזיץ: אצלי זה קל אני מעצבת אז את יודעת. יש את טביעת האצבע שלי בלוגו, יש את טביעת האצבע שלי בצבעוניות, בנראות של המוצר. זה באמת ליטרלי משהו שאת יכולה לראות. אבל אני חושבת שזה כזה, אני חושבת שזה מעבר, כאילו שאתה מביא משהו שהוא, אתה מביא את עצמך, ואתה עובדים בצוות, ואתה, זה הכל כזה חלק, סך הכל חלק משלם גדול יותר.

רחלי: ואתה חושבת שיש הבדל בין להיות מעצבת בGen1 לבין, נגיד, משרת פיתוח קלאסית?

איילת קורזיץ: לא יודעת לא הייתי מפתחת. אבל לא נראה לי. כאילו אם אני מסתכלת על זה רוחבי ברמה של הדרך היא הרבה יותר ככה על עליות וירידות.

רחלי: כמעצבת היית מעצבת?

איילת קורזיץ: התחלתי כמעצבת היחידה. אבל שDazz  נמכרה כבר היינו זאת אומרת כבר היינו צוות של ארבעה מעצבות.

רחלי: שזה גם לא המון זה עדיין יש הרבה הרבה על הכתפיים שלך.

איילת קורזיץ: כן אבל זה צוות יחסית יפה. כן. היינו עוד שני מעצבי פרודקט ומעצבת מרקטינג.

רחלי: אנחנו ממש לקראת סיום. האם יש דברים נוספים שאת תרצי להגיד, איזה שהם טיפים לצופים בבית?

איילת קורזיץ: אני חושבת שמי שזה מעניין אותו, אז כאילו שווה לו לנסות. אני חושבת שהרבה אנשים לא באמת מסתכלים על זה, אני עובד ראשון, או אני, אני חושבת שפשוט אנשים מחפשים עבודה, ואז יש איזושהי הזדמנות שנופלת בחלקם. מי שכן זה נופל בחלקו, מי שזה מעניין אותו גם, שוב, להיות יותר אקטיבי, לא לפחד כאילו מהזדמנויות כאלה. וגם לבוא מאוד מוכנים, אם אנחנו מדברים גם על אקזיט או על הנפקה, גם לדעת מראש מה לבקש, מה לדרוש, לא לפחד מהשאלות הקשות מול הפאונדרים, לא לפחד לדרוש כאילו את מה שאת חושבת שמגיע לך. את יודעת, יש לך חוזה ואז יש לך את הנספח של האופציות או ה...

רחלי: עוד לפני החוזה. מה אני רוצה לשאול פאונדר כשאני מתראיינת? מה אני רוצה לדעת?

איילת קורזיץ: אני בדרך כלל אוהבת לשאול כאילו מה הוויז'ן. לאן הם מכוונים? אני מאוד אוהבת לדייק מה הם מצפים ממני, זאת אומרת איפה אני יכולה לתת ערך ומה יהיה התפקיד שלי. ברור שמאותו רגע, כאילו את יודעת, השמיים הם הגבול, אבל יותר קל לי להבין מאיפה אני מתחילה, מה האחריות שלי, מה הסמכות שלי. שוב, אני חושבת שגם בשלב החוזה לא להתבייש, כאילו לעשות משא ומתן על מה שאתה חושב שמגיע לך. כאלה לנסות להבין כאילו גם מהכיוון של התרבות הארגונית, ואם זה מתאים לך, כאילו, לאישיות שלך, אם זה משהו שהוא, אתה יכול לפרוח בו, או מדכא אותך, וגם לסמוך בעיקר גם על האינטואיציה שלך. בסוף אתה פוגש אנשים, אתה מנסה להרגיש אם יש חיבור נכון.

רחלי: איילת, תודה רבה.

איילת קורזיץ: בבקשה.

רחלי: תודה. ואנחנו נתראה באקסיט.