ענבר: וביום של ההנפקה עצמו הגענו לבורסה, ה-New York Stock Exchange, ה-NYC, ועמדנו שם. מי שממש ותיק עמד על המרפסת וצלצל בפעמון, ואנחנו עמדנו שם למטה ומחאנו להם כפיים. זה כאילו הדבר. פתאום את רואה את השם של החברה על הלוחות, וזה מטורף.

רחלי: זה היסטרי.

פתיח -

רחלי: בוא תספר לנו קצת על עצמך, לצופים בבית.

ענבר: כן, אני ענבר. הייתי Gen1 ב-Riskified שהנפיקה בשווי של 3.3 מיליארד. אני אבא לשני ילדים, בן 11 ובת 8. זוגיות של 20 שנה. אני מאוד אוהב מוזיקה.

רחלי: אתה מנגן?

ענבר: כן, בעיקר פסנתר, גיטרות ובס. הפקות.

רחלי: יואו, טירוף.

ענבר: וגם הלהקה של העבודה הייתה פרויקט שהיה שלי כמה שנים.

רחלי: יש להקה לעבודה?

ענבר: הייתה. ז"ל. זו הייתה חוויה כיפית ומעצימה להיות על במה, להופיע לייב מול מאות אנשים שאוהבים אותך. תחרויות וכאלה. זה היה מאוד מגניב.

רחלי: מהמם, וואו.

ענבר: קריירה-ווייז, אני באתי מארגונים גדולים, צבא, וקורפורייטים ענקיים שלא ננקוב בשמם.

רחלי: אתה השתחררת מהצבא והלכת לעבוד בקורפורייט.

ענבר: בדיוק. חברות גדולות, ייעוץ, תשתיות. הכל כזה תשתיות.

רחלי: למה הלכת דווקא לקורפורייט אחרי הצבא?

ענבר: לשם הרוח זרמה. רכב חברה וכל השיט של שנות ה-2000. זה מה שידעתי אז, וזה מה שההורים שלי הכירו.

רחלי: אוקיי, רצית משהו שההורים שלך ידעו מה זה.

ענבר: בדיוק. ובשלב מסוים נפתחו לי העיניים. הבנתי שדברים קורים בתל אביב. סטארטאפים. אווירה חברתית אחרת לגמרי. טכנולוגיות מעודכנות ומתקדמות. ובא לי לטעום מהדבר הזה.

רחלי: איך הגעת לריסקיפייד?

ענבר: יש לי חבר טוב מהתיכון. ראיתי אותו כבר עושה כמה סיבובים בכמה סטארטאפים, וסטארטאפים שהלך להם טוב. ראיתי שהוא יודע לזהות. הלכתי אחריו. הוא המליץ, חיבר אותי ל-CTO, לאסף. הגעתי לראיון וראיתי אותו עם מכונת קפה שטוחנים לבד ומקציפים לבד. אמרתי: זה מה שאני רוצה.

רחלי: מה היה הגודל של החברה כשנכנסת?

ענבר: הייתי עובד 28.

רחלי: זה קיצוני לעבור מחברה של אלפי אנשים שיושבים בשורות, לחברה של 28 איש.

ענבר: חדר גדול. זה המשרד. שולחנות. אתה מגיע, יושב איפה שפנוי. מישהו מתקלט מוזיקה ברקע. אווירה צעירה, שמחה, כיפית. הכל היה בטעם טוב. ראיתי שאנשים יודעים לחיות. שיש לי שפה משותפת עם אנשים. הרגשתי שייך.

רחלי: הרגשת איזשהו סיכון בזה שאתה הולך לסטארטאפ קטן?

ענבר: הגעתי כשאשתי הייתה בחודש שמיני, היריון ראשון. זה השלב שכולם אומרים: "אתה צריך יציבות, אתה צריך להתביית". ואני אמרתי: אם לא עכשיו, אז מתי? ירדתי בשכר. אתה מרגיש איזו סכנה מסוימת.

רחלי: לטובת אופציות?

ענבר: לטובת להיות חלק מסטארטאפ בהתחלה שלו. דווקא ויתרתי על אופציות לטובת איזה אלף שקל. אבל זה הרגיש הרפתקה. זה הרגיש "לך תדע מה יקרה". וזה היה גם הקסם.

רחלי: מה גרם לך לרצות לעזוב?

ענבר: רציתי לראות עסק שהוא בפריחה, לא בדעיכה. הייתי במוצרים שהתקשו למכור. הרגיש שאין עתיד, אין אופק. רציתי לחיות בארגון שיש בו תקווה, שהוא בצמיחה עסקית, ולהיות עם אנשים שכיף להיות איתם.

רחלי: אבל סטארטאפ זה לא מבטיח פריחה. סטטיסטית, 98 אחוז מהם לא מצליחים.

ענבר: נכון. אבל כשאתה מתחיל לעבוד, ואתה רואה לקוחות מצטרפים, ואתה רואה צמיחה שקורית כל הזמן, זה מלהיב נורא. אתה מרגיש שהפעולות שלך משפיעות על הדבר הזה.

רחלי: איך ידעת לבחור?

ענבר: כמו שאמרתי, עקבתי אחרי אורי.

רחלי: לעקוב אחרי החבר שיודע.

ענבר: בדיוק.

רחלי: ומה הוא עושה?

ענבר: הוא היה חלק מהבנייה של הדבר הזה. הגיע כמה חודשים לפניי. הוא היה מהראשונים. הוא היה בדאטה סיינס. וזה מחזיר למה שרציתי לעבור: רציתי לעבוד בתחום של Machine Learning. עד היום אנחנו מהחברות הבודדות שהביזנס שלהן נשען באמת על AI.

רחלי: אבל איך הוא ידע לזהות את הסטארטאפ הזה?

ענבר: אלה אנשים שעבדו איתו בסטארטאפ קודם. נוצר ואקום בשוק. הם פנו אליו. הם בנו משהו חדש.

רחלי: אז הוא הלך אחרי אנשים.

ענבר: כן. וזו העצה שלי: ללכת אחרי אנשים.

רחלי: ללכת אחרי אנשים זה מעולה. מה הייתה הנקודה שבה הרגשת שעשית החלטה נכונה?

ענבר: מהרגע הראשון. העבודה העצימה אותי ומילאה אותי. הרגשתי שעשיתי את ההחלטה הנכונה. זה בכלל לא הסתכלות על "האם זה יתפוצץ" או אקזיט. זה להגשים את עצמך.

רחלי: הייתה נקודה שבה הבנת שהחברה הולכת להתפוצץ?

ענבר: היו הרבה נקודות. פתאום נוחת לקוח ענק. כולם מכירים את המספרים. חברה קטנה, כולם יודעים כמה עסקאות נכנסות.

רחלי: משתפים אתכם?

ענבר: כן. תקשורת פתוחה לגמרי. אתה רואה את הגרפים עולים. ואז שנה אחרי זה, זה מפתיע אותך עוד יותר. זה עולה הרבה מעבר למה שחשבת. זה מגניב.

רחלי: בוא תיקח אותי לנקודה שבה הבנת שמנפיקים.

ענבר: יש הכנות קדחתניות חודשים לפני. זה לא קורה פתאום. במיוחד מי שהיה בבסיס התשתיות. יש ענייני סקיוריטי, רגולציות, הכנות. כל הארגון נערך. זה היה באוויר. לא הפתעה מוחלטת.

רחלי: אז כבר היה ריכול במשרד.

ענבר: כן. צוותים שלמים מגויסים לזה. ואז פתאום אומרים: "בואו לניו יורק".

רחלי: כולם?

ענבר: כל העובדים עד ותק מסוים.

רחלי: אז אמרו לכם לבוא בלי להגיד?

ענבר: לא, אמרו. הסבירו. מנפיקים. זה קורה.

רחלי: כאילו היית בהנפקה עצמה.

ענבר: כן. וזה מרגש. ביום של ההנפקה הגענו שוב לבורסה. מי שממש ותיק עמד על המרפסת וצלצל בפעמון, ואנחנו למטה מוחאים כפיים. זה כאילו הדבר. לראות את השם של החברה שלך — מטורף.

רחלי: זה היסטרי.

ענבר: אתה עובד על משהו 7 או 8 שנים, ופתאום זה קורה. החברה נהיית ציבורית. נכנסת לעולם של Hyper growth, גיוס מאסיבי, מסתכלים עליך אחרת. הכל משתנה. ואתה מבין שיש לך יד בזה. וזה סופר מרגש.

רחלי: מי היה האדם הראשון שסיפרת לו?

ענבר: על ההנפקה? ברור, בת הזוג שלי.

רחלי: איך היא הגיבה?

ענבר: בשמחה. צהלולים. ובנות זוג ובני זוג - צריך לפרגן להם. הם חלק מהדבר.

רחלי: היא דחפה אותך הרבה פעמים בנקודות שהיה קשה. מגיעה לה סיכת לוחם.

ענבר: לגמרי. היא אפשרה את זה.

רחלי: איך החיים ב-Riskified השתנו?

ענבר: כמו שאמרתי, נכנסנו לעולם של Hyper growth. צמיחה גדולה. משרדים חדשים. החברה נראית אחרת. הרבה אנשים נכנסים. רכבת של אנשים.

רחלי: למה היה צריך לגדול כל כך מהר?

ענבר: כדי לייצר ביזנס שצומח.

רחלי: והצמיחה באה לידי ביטוי בעובדים?

ענבר: גם בעובדים וגם באיזון של רווחים והפסדים. זה הופך לחלק גדול מהעבודה שלך.

רחלי: ומה הצעד הבא שלך?

ענבר: צריך להבין את הצעדים הקודמים.

רחלי: הצעד הקודם היה לעקוב אחרי אורי?

ענבר: תראי, התחלתי כמפתח. בניתי קבוצה שמתעסקת בתשתיות דאטה. עברתי לעולם ה-Data Science. שם אני היום. ואני מנסה לפתח את עצמי מחדש כאינדיבידואל ופחות כמנהל. זה הצעד הבא.

רחלי: כמה עובדים אתם היום?

ענבר: אני מעריך בין 600 ל-700.

רחלי: איך זה לעומת כשהתחלת?

ענבר: שונה מאוד. גם האנשים, גם הקאלצ'ר. הרבה מהדנ"א המקורי כבר לא שם.

רחלי: אתה רואה את עצמך חוזר לסטארטאפ? זה מפחיד להמר שוב.

ענבר: נכון. אבל אנחנו מנסים למלא את החיים בחוויות שמחזירות לנו אנרגיה. זה המטרה. מפחיד מבחינה כלכלית.

רחלי: אחרי שיש לך גושפנקה, הצלחה, זה פחות כלכלי ויותר פחד מכישלון.

ענבר: נכון. אבל גם להיות בתלם, במסלול קבוע כמו ההורים 50 שנה באותו מקום - זה לא בשבילי. לא לתת לפחד להניע אותנו.

רחלי: מה הטיפים שלך למי שמחפש מקום חדש ואין לו "אורי"?

ענבר: תמיד להכיר את האנשים קודם. גם אם אתה לא מכיר אף אחד - תבלה כמה שעות במקום, תרגיש את הווייב. ואם לא טוב? מקסימום חוטפים כאפה וממשיכים. הכל בסדר.

רחלי: יש משהו שהיית נזהר ממנו?

ענבר: מאנשים שמבטיחים דברים שנראים לא אמיתיים.

רחלי: ענבר, היה לי מאוד נעים. תודה רבה. נתראה באקזיט הבא.