רחלי: איזה סוג של אנשים אתה חושב שהם צריכים להיות חלק מהראשונים בסטארט-אפ, מGEN1?

עודד: מאוד רעבים.

רחלי: רעבים.

עודד: שהם רואים את העבודה הזאת כהובי ולא כמקצוע. אתה הולך לישון וקם בבוקר, הבעיות האלה מעניינות אותך. אתה יושב ברכבת, והמוח שלך מתפוצץ מרעיונות. יש אותך ולקוח.

רחלי: נכון.

עודד: בדרך יש עוד אנשים, בפועל זה אתה והלקוח.

רחלי: נכון.

עודד: ואתה רוצה לבנות את הארגון, אתה חלק ממנו. אתה צריך לבוא רעב, אתה צריך לחשב, אין דבר כזה בעיה שהיא לא פתירה, אין דבר כזה, אין דבר כזה להגיד, תקשיב, יש לנו, נעשה את זה עוד סמסטר — אין, אתה צריך לעשות את זה עכשיו.

-פתיח-

עודד: היי, אני עודד לזר, הייתי ג'ן 1 בTalon, שנמכרה ב-650 מיליון דולר לPalo Alto Networks.

רחלי: בוא תספר לי קצת.

עודד: במקור, במקור הגעתי ל-TALON דרך חבר ממש טוב שהדריך איתי בצבא, והגעתי לשם, דיברתי עם עופר, דיברתי עם אוהד, הרעיון כזה הקליק לי ונורא רציתי להצטרף, אבל באותו זמן הייתי במייקרוסופט והחלטתי שאני חותם. וחתמתי. ושלושה שבועות אחרי שחתמתי בערך אמרתי, תקשיבו, אני לא יכול להצטרף. קיבלתי חופשת לידה ממיקרוסופט. יש לי בת. אני רוצה להיות איתה. אמרתי לו, תשמע, אני לא יכול, אני לא יכול, אני משאיר יותר מדי כסף על השולחן, אני רוצה עם הבת שלי, אני לא בא.

עודד: וזהו, עבר חצי שנה, המשכתי במיקרוסופט, מהר מאוד איבדתי עניין והיה לי קשה, המסגרת הזאת הייתה קשה לי, וחיפשתי מקום שאני שיהיה לי בו טוב ולא מצאתי את עצמי. והיה איזושהי נקודה שבדיוק באתי אולי לעבור לאיזה עוד קבוצה, ומי שלחצה עליי בסוף ללכת על זה זאת אשתי, מרי. כל נקודת החלטה בקריירה שלי זאתי לגמרי, 100% היא. ואז חזרתי בחזרה לאוהד, אמרתי לו, תקשיב, אני רוצה לבוא. והוא אמר, אתה בטוח עכשיו? כי אתה יודע, אתה כבר אמרת לנו כן, ואז אמרת לנו לא, וסגרנו את זה. והחלטה הכי טובה בקריירה שלי.

עודד: עכשיו נקודת ההחלטה, מהרגע שאמרתי להם לא עד שהצטרפתי, גייסתי להם איזה ארבעה אנשים. כי היה לי נורא חשוב שהארגון יצליח. לא יודע למה, הרגשתי איזשהו קליק טוב גם עם הפאונדרים, וגם הבאתי להם חברים, סוג של בניתי את הארגון.

רחלי: עוד לפני שהתחלת לעבוד?

עודד: עוד לא היה לי חוזה בכלל.

רחלי: איך אתה יודע שההזדמנות היא טובה?

עודד: אם מחר, נגיד שם קוד, נגיד לא יודע, רביעת המופלאים של וויז יקימו עוד משהו, אז יש לך איזשהו... נכון? מסכימה איתי? נכון? נגיד מחר איון, אה, במקרה. זה כאילו חבר'ה שיש לך איזשהו טרק רקורד, את יודעת שהם שווים משהו. נכון. יש להם סיכוי הצלחה יותר טובים מבן אדם שהרגע סיים, לא יודע, אוניברסיטה.

עודד: עכשיו, כל אחד מגיע ממקום אחר. אז יצא לי כבר לראות הרבה חברות לאורך השנים, הרבה חברים שהקימו חברות, ויש איזשהו FEEL לגבי מה הופך חברה יותר טובה או פחות טובה. חלק מזה זה משקיעים — מי השקיע בחברה. זה האזור שהם רוצים להיכנס אליו. הנטורק של היזמים — איזה אנשים הם יכולים להביא.

רחלי: כאילו מה אתה בודק לגבי היזמים?

עודד: וואי, המון. או שאני אדבר עם המשקיעים שלהם, או עם אנשים שעבדו איתם לפניכם.

רחלי: מה זה לדבר עם המשקיעים שלהם? אני אין לי גישה לדבר עם סכויה עכשיו.

עודד: אז יש מקרים שאני מצליח, ויש מקרים שלא. אבל לרוב הגעתי.

רחלי: אוקיי.

עודד: משקיעים הרבה אנרגיות, ומוצאים את האנשים. אני מצאתי את האנשים שעובדים שם עכשיו, ומדברתי איתם, או דיברתי עם אנשים שעבדו לפני כן עם הפאונדרים. היה לי סטארטרים שנפלו, כי דיברתי עם עובדים של הפאונדרים והוצאתי מהם את האמת.

רחלי: אתה משקיע בזה המון.

עודד: וואי, כמות היסטרית של זמן, אבל זה החיים שלי. כי בסוף לוקחים פה סיכון אדיר, וצריך להקטין סיכונים.

רחלי: ואיך זה היה אחרי שהגעת? ואז תוך כמה זמן היה את האקזיט?

עודד: אחרי שהגעתי, בואי נחשוב, הגעתי במרץ 22, ונמכרנו באוקטובר, אוקטובר 23.

רחלי: אוקטובר 23, שנה וחצי, שנה שבע.

עודד: כן. אנחנו עלינו לזום של המכירה, כשאנשים עולים... אנשים — אני הגעתי פיזית — אנשים עלו עם מדים.

רחלי: יואו, אני מתה!

עודד: כל התקופה הזאת הייתה מטורפת. זה שהייתה מכירה בכלל בתקופה הזאת, כן, שעשנו סיכון משוגע.

רחלי: בעצם זה אקזיט, מה זה שונה מכל אקזיט אחר מבחינת התחושה?

עודד: ביטר סוויט. מצד אחד אתה עושה מלא כסף. מצד שני, זה הייתה תקופה שהייתי רק בלוויות כל הזמן. זאת הייתה תקופה מאוד קשה.

רחלי: זה אקזיט ציוני ממש.

עודד: לגמרי. וואו, זה חסר לי עכשיו בטירוף. הדבר הזה של לייצר משהו מאפס ולרוץ מהר, ולחשוב על רעיונות ולפתור אותם, לעבוד עם אנשים שאתה אוהב — זה כיף.

רחלי: כאילו מה היתרונות בזה?

עודד: מלא מלא מלא אקשן. זה גם עבודה — אתה עובד עם אנשים שהם המשפחה שלך באותה נקודת זמן. שזה משפט שאני בעיקרון סולד ממנו, אבל בסוף זה אנשים שאתה פוגש אותם כל יום, אתה רואה אותם כל יום, אתה מדבר איתם 24-7, יותר משאני מדבר עם... יש ימים שיותר משהייתי מדבר עם בת זוג שלי, הייתי מדבר עם אנשים מסביב כל הזמן. אז זה כל החיים שלך באותה נקודת זמן, ואתה גם מושקע בתוך הארגון — לא שהמניה עולה או יורדת ואתה מנותק ממנה, כמו שקורה בקורפורטים גדולים. המניה עולה — אתה שמח; יורדת — אתה עצוב, ואין לך מושג מה הקשר בין מה שאתה עשית לזה. כל דבר שאתה עושה, כל יום, זה יכול להשפיע בצורה משמעותית על הטראג'קטורי של הארגון.

רחלי: עכשיו כשאתה בקורפורט, אז זה פחות מונגש?

עודד: תראי, כשאתה בסטארט-אפ, לפחות בשלבים ההתחלתיים, כולם עושים הכל. אז היו ימים שהייתי צריך לפתח דברים שהם רחוקים מהבעיה שלי בצורה קיצונית, כי הייתי צריך לסגור איזשהו משהו ללקוח, שמישהו אמר לו שזה מוכן — נורא ישראלי, נכון? להגיד, עוד שבועיים אני נותן לך את זה, אין לי מושג אפילו על מה מדובר, אבל אתה יודע שאתה תפתור את זה. בקורפורט זה אחרת. הבעיות הן אחרות, יש הרבה יותר רגולציה. זה לא יותר טוב או פחות טוב — זה אחרת. הן מתאים לסוגים שונים של אנשים, לדעתי.

רחלי: הייתה איזושהי נקודה בשנה וחצי, בשנה שבע, מהרגע שהתחלת לעבוד שם עד שבעצם נקניתם, שהרגשת שאוקיי, עכשיו זה הולך לכיוון הזה?

עודד: לכיוון טוב?

רחלי: כן.

עודד: לא.

רחלי: לא<

עודד: ולא כי לא הלך טוב — אני פשוט... היה לי אדיר.

רחלי: אוקיי.

עודד: אני כל כך נהניתי, שהרבה מאוד דברים שנגיד אנשים אחרים ראו שהולך יותר טוב או פחות טוב — זה איכשהו התמסך לי בראש. אני לא ראיתי את זה בכלל, אני נורא נהניתי.

רחלי: למה?

עודד: גם הבנתי את הבעיה. אני זוכר שישבתי עם עופר, הוא סיפר לי את הסיפור, הוא הראה לי מצגת, או שזה אלעד הראה לי מצגת — לא משנה, אחד מהם — והמוח שלי התפוצץ באותו רגע. כי כאילו הבעיה הסתדרה לי בראש בצורה מושלמת. כי לפני כן עבדתי בעולם מקביל במייקרוסופט, וראיתי איך אנחנו חווים בעיה דומה, אבל מאוד קשה לנו לפתור אותה — עולה לנו הרבה כסף לפתור אותה, לוקח הרבה מאוד אנשים בשביל לפתור את הבעיה — ובמוצר שTalon רצו לכתוב זה היה ככה, לחיצת כפתור. וגם האנשים — היה פשוט כיף לבוא לעבודה.

רחלי: כשהיה את האקזיט הזה, זה תפס אותך בהפתעה?

עודד: איך גיליתי על האקזיט? זה לוקח אותנו לסיפור צד. אבל אני הייתי בטיול בפורטוגל של חודשיים עם המשפחה.

רחלי: יואו.

עודד: ואני עם דויטר על הגב. עולים על איזה הר, פתאום התחיל גשם. ואז אני מקבל הודעה בוואטסאפ — מזל טוב — מחבר ממש טוב, שהוא ראש קבוצה בחברה מתחרה באיילנד. פשוט כתב לי את זה. על מה אתה מדבר? אין לי מושג על מה אתה מדבר. כזה, כן, כתוב — יצאה כתבה בYNET. אני נכנס לכתבה, אני קורא את זה. לא הבנתי — גם דיג וגם טלון — ואני כזה, איזה קטע, כי התלבטתי בין דיג לטלון. ואז התחילו לרוץ ההודעות — רצו מלא מלא הודעות — וכמובן שהפאונדר אמרו שאין שום דבר, ואז נפתח הצמ"מ. אני כאילו, אני קב"ריה מהלכת — זה יגידו הרבה אנשים עליי. אנחנו כבר ידענו שנמכרנו, ברמה שהיה לנו אקסלים סופר מסודרים. היה לנו אקסל של מה מחיר המניה — אנחנו טעינו באיזה חמש אחוז, ברמה כזאת — הכל הכל הכל הכל. לא אמרו לנו כלום, ואז הודיעו. וכשהודיעו את זה — כולם ידעו שהם מודיעים.

רחלי: ומתי הם הודיעו את זה רשמית?

עודד: חזרתי לארץ ב-10 אוקטובר, ואמרו, תקשיבו, אתם חייבים לבוא ביום הספציפי הזה. עכשיו, אשתו רופאה, אז הייתי צריך לארגן שכל העולם הסתדר שאני אצליח להגיע — כמו היום — ובאתי, והיה ברור לכולם שהולכים להודיע. וואי, זה היה מוזר נורא. וזהו, אנשים עולים במקביל עם מדים.

רחלי: כאילו, יצא לך באמת, בלב, איפשהו, לשמוח מהכסף?

עודד: כאילו, נכון, יש את הסרטונים האלה תמיד של אנשים שזכו בפייס, ואז איזשהו אירוע בוננזה מטורף שינה להם את החיים — אז זה לא המצב. זה עזר לי מאוד, אבל זה לא שינה את החיים. בסוף החיים נראים אותו דבר. אני עדיין גר באותה עיר, אני גר באותה דירה, אני נשוי לאותה אישה, יש לי עדיין את הילדים שלי, והחיים שלי נשארו בדיוק אותו הדבר. אז אם עכשיו ההתלבטות — נגיד, אם ללכת לPalo Alto או ללכת לאיזשהו סטארט-אפ — אז ההחלטה לא תהיה כלכלית. החלק הכלכלי פשוט יצא מהתמונה — אני מסתכל נטו על מה בא לי לעשות.

רחלי: ומה בא לך לעשות?

עודד: בא לי להמשיך להתעסק בתחום הזה. אני מאוד אוהב לבנות דברים.

רחלי: טכנולוגיה?

עודד: כן, טכנולוגיה. אבל לפתור בעיות שנוגעות באנשים. הייתי מת, נגיד — זה מצחיק להגיד את זה — לעבוד ב"כללית". אני רואה את זה, נגיד, על הבית החולים של אשתי, אני אומר — בא לי לסדר את זה. לתקן את המערכת הזאת. זה כאילו שום דבר הוא לא מבוסס דאטה, הכל כזה.

רחלי: את המערכת המקולקלת שלהם.

עודד: לא יודע אם זה מקולקל, כי יש להם את האנשים הכי טובים, אבל כמו שאצלנו — נגיד, את אומרת — נכנס אצלנו מלא AI, אז סטארט-אפים תוך שנייה תופסים את זה, מתחילים לרוץ עם זה קדימה. אבל ארגונים גדולים, מוסדיים, לא יכולים לרוץ עם זה כל כך מהר.

רחלי: הכסף והבטחון שזה נתן לך, יכול לאפשר לך לעשות מה שאתה רוצה.

עודד: יכול להיות. אני לא חושב שאני שם, אבל אין שום ספק שהמטרה שלי בחיים זה לא לפנות דפדפן ארגוני. זה לא... אני עובד עם אנשים מדהימים, והמשכורת מצוינת, והתנאים אחלה — הכל טוב — אבל אני קם בבוקר כרגע בשביל המשפחה שלי.

רחלי: איך בעצם בחרת את ה... את הסטארט-אפ הנכון?

עודד: כל אחד מאיתנו יש איזשהו מסלול בקריירה. אצלי, נגיד, המקפצה הראשונה הייתה הצבא; לימודים — זה בדיוק אותה מקפצה. זה פונקציה של מה שאת עושה עם הידע הזה. אם את... קודם כל, יש אנשים שאת רואה שגם שכיף לך איתם, ואת רוצה לרוץ איתם קדימה — אל תשכחי אותם בדרך. כי ה-Network הזה הוא הכי משמעותי. הג'וב סקיוריטי שלי, לצורך העניין, זה נטו אנשים. 100% מהאנשים, 100% מהפעמים, וזה נכון גם בארגונים שבוחרים אחרי זה. אם הולכים לארגון שיש שם אנשים טובים, ואתה מתחבר לאנשים האלה — הם הולכים איתך עוד פעם קדימה — ולאט לאט, אתה מגדיל את הרשת שלך. וזה הרשת ביטחון שלי, שאני יודע שאני אוכל לעבוד לנצח, כי...

רחלי: כי אתה מכיר את האנשים הנכונים.

עודד: אבל הם גם מכירים אותי. זאת אומרת, זה לא יכול לעבוד אם אתה לא טוב בעבודה שלך. אתה צריך להיות טוב בעבודה שלך. אתה צריך לקום ולאהוב אותה, כי אחרת אי אפשר.

רחלי: וממה כדאי להתרחק?

עודד: יש סטארט-אפים שהפאונדרים יצאו נשכרים, והעובדים לא — אך הם יכלו לצאת נשכרים. לצורך, נגיד, הדוגמה של TALON היא מצוינת, כי עופר ואלעד קיבלו החלטה שנוגדת כביכול את כל הטבע שלהם — למה למכור עכשיו? זה לא הגיוני. הם קיבלו הצעה שעזרה גם להם וגם לעובדים. וזה משהו שהוא לא מובן מאליו. ולא כל הפאונדרים כאלה. וזה האנשים שאת רוצה ללכת איתם. איפה מקימים את הארגון — נגיד, זה משהו שאני שם עליו הרבה את האצבע בזמן האחרון.

רחלי: אוקיי.

עודד: האם מקימים אותו במקום שהוא מכיל — נגיד, מקימים אותו על קו רכבת כדי שיכולו לקבל אנשים מכל הארץ — או שמים אותו במרכז רוטשילד, ואז אף אחד לא יכול להגיע.

רחלי: טיפים, עצות, דברים נוספים שהיית רוצה להגיד לנו, לצופים בבית, על איך להיות ג'ן 1 הבא?

עודד: אז נניח קורפורטס גדולים, שיכולים להיות מאוד מתגמלים כלכלית — יש לנו קורפורטים מדהימים בארץ ששמים המון המון כסף בשביל למשוך טאלנט: גוגל, מייקרוסופט, וויקס, לא יודע, ווטייבר — לא הייתי הולך אליהם בהתחלה, כי ההפרשים הם פחות משמעותיים, לעומת הריבית דריבית שתחווי מזה שאת תחשפי יותר טכנולוגיה, תביני יותר טוב מה מעניין אותך בכלל, וגם יהיה לך יותר קל ככה לחוות דעה על בעיות, ומן הסתם גם תחשפי הרבה יותר לאנשים. ואחרי זה יש זמן להגיע לאיזשהו קורפורט טוב — שזה, אגב, מצוין, כן? קורפורט זה אחלה. זאת חיה מצוינת. אבל בהתחלה, נראה לי שלזוז מהר ולחוות בעיות, ולא להתעסק בעולמות שהם מסביב לCORE — זה לא נראה לי הזמן, במיוחד לא חבר'ה שהם בני 20-30.

רחלי: תודה רבה. היה לי ממש נעים. ונתראה באקזיט.

עודד: מה, יהיה עוד אחד?

רחלי: אני בטוחה שיהיה.